קיץ בחוץ וכולם מחפשים טיולי מים להמלט אליהם מן החום היוקד. אבל מה לעשות שבנחלה שבחרנו לעצמנו המים הם מצרך נדיר יחסית ויוצא שמסלולי המים המעטים שלנו עמוסים מאוד בימי הקיץ והחופש. המזל הוא שדווקא יש אופציות אחרות להמלט מהחום במדינתנו הקטנה - מערות.
מספר מערות מטויילות יותר ומטויילות פחות פזורות ברחבי הארץ. ממערת הנטיפים המפורסמת אל מחילות בית גוברין, וצפונה אל מערות האדם הקדמון ותל יודפת ועוד ועוד...
זה ברור - כבר משחר ההיסטוריה הבינו יושבי הארץ הזו שכדי לשרוד פה בשמש צריך למצוא מערה טובה וקרירה לימות הקיץ החמים.
ויש מערה אחת בגליל המערבי, במקום שנושק אל גבול הלבנון שהיא מפלט מושלם למשפחות הרפתקניות שמחפשות לגוון קצת את טיולי המים הלעוסים. מערת נמר נמצאת ממש לא רחוק ממערת קשת המפורסמת סמוך לישוב אדמית שבגליל המערבי. הדרך העולה אל תחילת המסלול מפותלת ומזכירה לי קצת את הטיול המשפחתי שלנו באלפים הצרפתיים. אבל כאן זה לא האלפים ואת גדר המערכת ועמדה של יחידה כזו אחרת דוברת ערבית, ניתן לראות לאורך ההליכה הקצרה אל המערה.
השביל המוביל אל המערה לא ארוך מדי אבל מספיק כדי לספר את הסיפור שמסתובב באזור על הנמר האחרון בגליל בשנות ה-60. אותו נמר זקן פגש ברועה צאן בדואי שרעה את צאנו באזור. נבהל הרועה מהמפגש המפתיע והזעיק עזרה. "העזרה" חיסלה את הנמר שהיה האחרון בגליל ובזאת תם עידן הנמרים בצפון ישראל. נמרים נצפו באזור גם בתקופת המנדט הבריטי בשנות ה-40, אבל היום מעבר לכמה שפני סלע על המצוק מעבר לערוץ הנחל שמתחתינו וכמה עופות דורסים בשמיים לא ראינו עוד חיות ובטח לא נמרים.
לאחר הליכה של כ-500 מטר אל מול נוף עצום של הערוץ העמוק של נחל נמר (עוד אחזור אליו בחורף או באביב) אליו גולשים מצוקי אבן אדירים, נראה מימיננו את פתח המערה המסומן בשלט.
זה המקום להתארגן לקראת הכניסה אל מערת נמר- לחבוש פנסי ראש, להטמין את התיק באחד השיחים בקרבת המערה ולתדרך את הילדים לקראת ההרפתקה הצפויה להם.
התנועה בתוך המערה מתבצעת בחלק מהמקרים על משטחי סלע חלקים מאוד ועל פי סימון מחזירי אור לבנים אין לסטות מהם למרות הפיתוי הרב להכנס לחדרים שונים שאינם במסלול.
מיד בכניסה קטע זחילה שהמבוגרים בינכם יתקשו בו מעט ויוביל אתכם לירידה חלקלקה אל אחד מאולמות המערה. שימו לב בעת הירידה לסייע לילדים להגיע אל דרגיות הברזל בבטחה. בשלב מסויים נפנה ימינה עם סימון מחזירי האור ובמעבר צר שיצריך אקרובטיקה קלה וגמישות רבה נמצא את עצמינו בחדרון נוסף ובו מספר נטיפים מרשימים. מהחדרון נעלה בקטע תלול וחלק תוך העזרות בדרגיות חזרה אל המפלס העליון של המערה. בקטע הזה נתחיל לחוש את הלחות והחום חודרים מבחוץ, רמז שמיד נגיע אל הפתח ממנו נכנסנו ונחזור מהאוויר הקריר של המערה אל חום היום שבחוץ.
המסלול עצמו במערה יקח למשפחה של שני מבוגרים ושני ילדים ספורטיבים בסביבות החצי שעה, אבל אפשר לקחת את הזמן להנות מהנטיפים הרבים שבתוך המערה ולדמיין צורות ויצורים.
לאחר היציאה אל האור נתאקלם חזרה לחום, נאכל אפרסק מתוק של קיץ ונחזור לרכב באותו שביל ממנו הגענו.
כמה הערות בטיחות חשובות-
ציוד חובה: פנס לכל אדם שנכנס למערה (מומלץ פנס ראש), נעלי הליכה מתאימות לקרקע חלקה, סוללות ספייר.
גיל מינימום: להערכתי גיל 7 אבל תלוי בגובה ובאומץ. יש בהחלט מקומות מעט מאתגרים לילדים עם פחד גבהים או ממקומות סגורים.
הרכב: עם ילדים בין הגילאים 7-11 רצוי מבוגר על כל ילד.
דיווח: רצוי לעדכן חבר או קרוב משפחה עם הכניסה למערה ועם היציאה.
אני רק שאלה-
מה כותבים בוויז? מערת נמר. חונים בצד הדרך בחניון הקטן, חוצים את הכביש בזהירות רבה! והולכים על שביל מסומן ירוק עד המערה.
זה קשה? בהחלט מאתגר, ובכל מקרה לא מתאים לבעלי פחד גבהים או כאלו החוששים ממקומות סגורים.
מה צריך להביא? כבר כתבתי.... ראו ערך הערות בטיחות.
כמה זמן זה יקח לנו? עניין של שעה וחצי כולל הליכה ושהות סבירה במערה.
מה יש עוד לעשות באזור? פארק אדמית ומערת קשת נמצאת כמה דקות משם והיא תתאים למשפחות עם ילדים קטנים וחמודים.
עוד משהו? המערה סגורה בין החודשים נובמבר-מרץ כדי לא לפגוע בעונת ההמלטות של העטלפים. אם אהבתם את מה שכתבתי, אני מזמין אתכם להרשם לניוזלטר שלי (לא יותר מפעם בחודש). פשוט הרשמו בראש העמוד והכניסו את המייל שלכם במסגרת שבראש העמוד. אתם מוזמנים תמיד גם לעקוב אחרי באינסטגרם, ממש כיף שם.
Comments