אי שם בסתיו 2024 קפצה לי ולאשתי האסרטיבית פרסומת על טיסות חורף של חברת אלעל לליון בצרפת. "אבל מה נעשה שם?" שאלתי בכניעה, "אתה כבר תמצא" ענתה באסרטיביות, "אנחנו צריכים חופשה בחו"ל כי מזמן לא היינו". חיש מהר פתחתי את גוגל מאפס והתחלתי לשוטט. מהר מאוד גיליתי שליון נמצאת קצת פחות משעתיים נסיעה מאנסי... הו! זה כבר משהו שאפשר לשחק איתו. מן שילוב כזה של רומנטיקה חורפית באלפים הצרפתיים לצד כמה ימים בליון שמסתבר שהיא לא פראיירית בכלל (ועל כך בהמשך).
מפה לשם, כרטיסים הוזמנו, רכב הוזמן וגם מלונות וחיכינו בסבלנות למועד הטיסה כשאנחנו מתפללים להפוגה במלחמה בצפון ולאפשרות בכלל לצאת מכאן לאן שהוא.
מפה לשם אני אעשה לכם ספוילר, זו היתה בדיוק החופשה הזוגית שדמיינתי. שוקו חם מול פסגות מושלגות, פלטת נקניקים וגבינות לצד בירה צוננת על מרפסת של בקתה הררית, חוויה קולינרית בליון ובכלל חוויה אורבנית נהדרת באמא של האוף סיזן בעיר הזו. לצורך תכנון הטיול נעזרתי בבלוג המצויין "אוספת אוצרות" של רבקה קופלר.
כמה פרטים טכניים לפני שאספר לכם מה עשינו:
הטיסה הישירה שלנו נחתה בליון, שם שכרנו רכב ונסענו לאנסי לכמה ימים. בהמשך החזרנו את הרכב בליון עצמה. הטיסות משתנות כל הזמן בטח בתקופת מלחמה ולא תמיד יש טיסות ישירות לליון. דעו שאפשר לעשות את כל היופי הזה עם נחיתה בז'נבה שנמצאת 50 דקות מאנסי ובערך שעתיים וחצי מליון.
סה"כ בילינו שבוע מלא כשהחלוקה היתה 3 לילות באנסי וארבעה בליון.
מתי לבוא? אז כאמור אנחנו הגענו בפברואר - שיא החורף. היה קר מאוד, אבל התלבשנו טוב ונערכנו ובאמת שלא סבלנו. בקיץ אנסי וליון עמוסות מאוד וחמות. לכן אם אתם רגישים לקור אני חושב שהסתיו והאביב הן עונות לא רעות בכלל לסיבוב הזה שאני כותב עליו כאן.
מה עשינו באנסי?
אבל קודם מילה על אנסי כי לא בטוח שכולם פה מכירים. אנסי היא עיירה בשוליים המערביים של האלפים הצרפתיים, אזור מרהיב מלא בפסגות ואתרי טיול וסקי. היא שוכנת בצמוד לאגם גדול (אגם אנסי) ויש בה עיר עתיקה יפהפיה מלאה בסימטאות ונוף ציורי מהמם של ההרים שסובבים את האגם. התוודענו לאנסי לפני כמה שנים בטיול המשפחתי שלנו לאלפים הצרפתיים. סביב האגם יש טיילת שאפשר עקרונית להקיף באופניים או בריצה (43 ק"מ). בנוסף יש באזור אין סוף מסלולי טיול מסוגים שונים חלקם מתאימים רק לקיץ. כמובן שזו גם נקודת גישה טובה לאתרי סקי השונים בחורף.
בדרך מהשדה בליון לאנסי עצרנו להפסקה בעיירה חמודה בשם שאמברי. יש בה עיר עתיקה ימי ביינמית כזו מלא בסמטאות צרות שלא שופצו מדי ככה שהמראה אותנטי ומיוחד מאוד.
התכנון שלי באנסי היה לצאת לגיחות קצרות בהרים (וכמובן להתפלל שהדרכים יהיו פתוחות מבחינת תנאי דרך), להנות מהנופים וגם ללכת קצת אם אפשר (אבל באמת קצת). וכך באמת היה, דקרנו כמה פינות מהממות והינה הן לפניכם:
Col des Aravis
מעבר הרים בערך שעה נסיעה מאנסי, הדרך אליו עוברת דרך עיירת הסקי לה-קלוזס. הגענו אל מעבר ההרים וחנינו לצד הבקתה שיש שם כשהכל מסביב מלא בשלג. לשמחתינו גילינו שביל כבוש ונוח להליכה בשלג ונתנו לרגליים לקחת אותנו. אחרי בערך קילומטר וחצי של הליכה בתוך הנוף המוטרף הזה, הגענו לספסל באמצע שום מקום עם נוף מושלם למונבלאן (הפסגה הגבוהה ביותר באירופה). חזרנו באותה דרך וסיימנו בארוחה טובה בביקתה הסמוכה. עם צלחת נאה של מנת "שרקוטרי" שזו בעצם פלטה נדיבה וטיפוסית לאזור מלאה בנקניקים וגבינות מקומיות, לצד לחם וחמאה (כמובן שחובה להשלים עם בירה).
Col de la forclaz
מעבר הרים שנמצא בערך חצי שעה נסיעה מאנסי, עם נקודת תצפית היסטרית על האגם כולו כשמסביב נופי ההרים המושלגים. גם שם הלכנו קצת בעליה לנקודת הזינוק של מנצחי הרחיפה של הקיץ וישבנו המומים מול הנוף. בדרך חזרה לאנסי ראינו שלט קטן שמורה למפל cascade d'angon וכמו שאמר דוקטור סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים" חנינו ויצאנו. אחרי בערך 20 דקות הליכה ביער הגענו לאחד המפלים המוטרפים שראיתי בחיי. מפל בגובה 60 מטרים שנשפך לתוך נקיק צר. כדי להגיע אל המפל הולכים במעין חצי מנהרה חצובה בסלע ועוברים בדרך מאחורי מפל אחר... בפיתחה של הנקיק ראינו את אגם אנסי וההרים. אני חושב שגם טובי הai של העולם לא יצליחו ליצור פינה יפה כזו. עוד באותו יום ראינו טירה יפה מול הנוף שלפי גוגל הביקור בה מיוחד ממש, לצערנו היא היתה סגורה בחורף אבל אולי לכם יהיה מזל Château de Menthon-Saint-Bernard
ביום המעבר שלנו מאנסי לליון, עצרנו באתר סקי לא רחוק מאנסי בשם semnoz. זה אתר סקי משפחתי כזה נראה כמו "הכרמל" של תושבי אנסי מבחינת הנגישות שלו. נהננו לראות את המשפחות גולשות, שתינו שוקו חם ושוב ראינו את המונבלאן. שחררנו ברקסים ונסענו לליון.
בואו נדבר על ליון
אחד הדברים הראשונים שקראתי על ליון היה שהיא היא היא בירת האוכל והקולנאריה הצרפתית. היא אמנם קטנה יותר מפריז והיא לא עיר הבירה אבל יש בה ריכוז מסעדות מישלן והיסטוריה ותרבות קולינארית עשירה יותר מאשר פריז. הדבר קשור למרכזיותה של ליון בעבר הרחוק כעיר המסחר המרכזית בצרפת וכעיר הרומאית הגדולה ביותר מחוץ לרומא בתקופת האימפריה. ליון שוכנת במרכז עמק הרון על מפגשי שני נהרות דבר שאפשר בעבר גישה של אניות סוחר מהים התיכון אל ליבה של צרפת כשכל היופי הזה עובר בליון.
המרכז התיירותי של העיר קטן יחסית ואפשר לכסות את רובו ברגל. אם תפתחו מפה תזהו בקלות את חצי האי שבין שני הנהרות, זהו המרכז הקלאסי של העיר. בו תמצאו שדרות רחבות, בתים נאים ומדרחובים מלאים בחנויות וברשתות המוכרות. מצפון גבעה ועליה שכונת croix rousse אשר משקיפה על מרכז העיר. זו שכונה היפסטרית שעוברת בשנים האחרונות ג'נטרפיקציה והופכת משכונת עוני ופליטים למעין פלורנטין צרפתית. מאוד אהבתי להסתובב בין המדרגות והסמטאות של השכונה. הן מלאות בגרפיטי מסוגים שונים ובבתי קפה קטנים ונעימים וטובים. אפרופו גרפיטי בליון יש תופעה של ציורי קיר עצומים על קירות בתים. אלו ציורי קיר שמייצרים אשלית תלת מימד והם עוסקים בהיסטוריה של העיר. שווה ממש להגיע ולראות כי זה מתעתע ומעניין
בו זמנית. שני ציורים כאלה מתוך כמה נמצאים בכתובות: rue de la platiere במפגש עם הנהר Mur des Canuts
במערב מעבר לנהר שכונת vieux lyon ומעליה הגבעה ועליה הבזיליקיה הלבנה של ליון שמשקיפה על כל העיר. השכונה הזו היא העיר העתיקה של ליון. יש בה סמטאות צרות ומעברים סודיים ונסתרים שתכף אספר לכם עליהם. מאוד מאוד אהבתי את השכונה הזו. ממזרח לנהל זה כבר החלק המסחרי של העיר יש בו פחות תיירים אבל גם בו יש מה לעשות ותכף אספר גם על זה.
התחבורה בליון נוחה מאוד. יש מטרו, יש אוטובוסים וחשמלית. כרגיל יש כרטיסים שונים לפי השימוש וכרגיל כל כרטיס תקף בכל אמצעי התחבורה בעיר. נכון לפברואר 2024 כרטיס נסיעה בודד עלה 2.2 יורו. באופן כללי תושבי ליון היו אדיבים ונחמדים מאוד, שמחו מאוד לעזור לנו להתמצא והתחושה היתה שונה מאוד לחיוב מאשר כשמסתובבים בפריז הענקית והאין סופית.
מה עשינו בליון?
הכרנו את העיר העתיקה של ליון בסיור חינמי שמצאתי באתר הרשמי של העיר, אנחנו אוהבים לקחת סיורים במקומות חדשים שאנחנו מגיעים אליהם. בסיור (והאמת שגם בהכנה שעשיתי לפני הנסיעה) התוודענו למושג ה- traboules. מדובר במעברים "סודיים" שנמצאים בין הבתים של ליון בעיר העתיקה ובשכונת croixe rousse. בעיר העתיקה הם החלו כמעברים מהנהר לעומק העיר ובהמשך שימשו את תעשיית המשי ואפשרו לסוחרים לעבור עם המשי מבלי להחשף לגשם. בעבר הקרוב יותר אותם מעברים שימשו את המחתרת הצרפתית
בלחימה שלה נגד הנאצים - ובכלל מצאנו המון אזכורים לתקופת השואה ברחבי העיר וזה היה מאוד יפה לראות. בשכונת croix rousse, שימשו המעברים את תעשיית המשי אחרי שזו עברה מהעיר העתיקה לשכונה הזו. בכל מקרה ברחבי העיר כ-600 מעברים כאלה ורק מיעוט שלהם פתוח לקהל. צריך להיות ערניים כדי לאתר אותם כי הם נמצאים מאחורי דלתות שנראות סגורות. הנה כמה כתובות/שמות של טרבולה כאלה שאני באופן אישי התמכרתי לחיפוש ולאיתור שלהן כי מאחורי כל דלת ממש גיליתי עולמות מיוחדים:
54 Rue Saint-Jean
Les traboules du Vieux Lyon
8 Rue Juiverie
Traboule et Cour des Voraces
20 Rue Imbert-Colomès
30 Rue Burdeau
אוכל בליון כמו שכתבתי העיר משופעת במסעדות מישלן ובהיסטוריה קולינארית תחת השראתו של אחד מגדולי השפים הצרפתיים פול בוקוז -שפעל בעיר. אחד ממאפייני העיר הוא מסעדות ה"בושון". אלו מסעדות שהחלו כמסעדות פועלים זולות בהן הוכן אוכל בסיסי ע"י נשים. האוכל התאפיין בעיקר באיברים פנימיים של חזירים ובקר. כיום יש בעיר מספר בושונים כאלה שקיבלו תעודה רשמית מהעירייה שהם אכן בושון אמיתי ורשמי. כמובן שהן כבר לא מסעדות זולות כל כך אבל הן גם לא גורמה והאווירה בהן בד"כ משוחררת וטובה, השולחנות צמודים והאוכל איכותי אבל לא מתנשא. חלק מהמנות הן אכן מנות מאיברים פנימיים וחלקן מנות "רגילות". באתר עיריית ליון (הלינק למעלה) יש המלצות על כמה מהן. אנחנו אכלנו במסעדת Daniel et Denise ונהננו מאוד (חובה להזמין מקום מראש). כמובן שיש גם אוכל "עדות" בליון וכחובבי אוכל אסייתי מצאנו מסעדה
אדירה במרכז העיר. אכלנו שם כיסונים עם בשר בתוך מרק אטריות ביתיות חריף, זה היה מושלם! שם המסעדה Noucadémie Sichuan והיא נמצאת ברחוב Rue des Marronniers שבו ריכוז מסעדות טובות ולא תיירותיות.
באגף בתי הקפה והפטיסריז באמת שאין סוף למקומות. אבל קפה איכותי ממש שתינו בקפה fika ובפטיסרי קטן בעיר העתיקה בשם Duclef Café Pâtisserie
לסיום פרק האוכל, אי אפשר לפסוח על שוק האוכל של פול בוקוז Les Halles de Lyon Paul Bocuse. זהו המקום בו השף המהולל היה קונה את המצרכים הטריים עבור המסעדות שלו. כיום מדובר בשוק בוטיקי מקורה ובו אפשר למצוא גבינות איכותיות, מאפים ובשרים. הכל מאוד איכותי וברמה והכי רחוק באווירה משוק הכרמל שלנו. אכלנו שם בדוכן שנקרא BABA ומתמחה בקלמארי או רגלי צפרדעים מוקפצים ביין וחמאה והרבה שום (הלכנו על הקלמארי). טיפ חשוב לגבי אוכל - רוב המסעדות סוגרות בשעה 14:30-15:00 עד הערב. תכננו את היום ככה שתגיעו לאכול לפני הסגירה. בנוסף בחלק מהמסעדות תפריט עסקי במהלך היום משתלם מאוד.
קניות בליון גם בתחום הזה ליון לא פראיירית בכלל! אזור רחוב Rue de la République מלא בכל הרשתות הגדולות. בנוסף מצאנו קניון עצום בגודלו (שלמזלי היתה בו הפסקת חשמל כשהגענו לשם). הקניון נמצא ליד שוק האוכל של פול בוקוז וליד התחנה המרכזית של ליון ושמו Westfield La Part-Dieu. קניון גדול נוסף נמצא במרכז העיר ונמצא בבית חולים ישן ועצום ששופץ - hotel dieu.
מוזיאונים בליון אומר בכנות לא ביקרנו במוזיאונים אז רק אציין שיש בעיר מוזיאון לאמנות קלאסית הגדול ביותר בצרפת אחרי הלובר ובנוסף מוזיאון לאמנות מודרנית. יש גם מוזיאון טבע מומלץ מאוד ומוזיאון מיניאטורות ותפאורות ואביזרים מהוליווד שגם עליו קראתי המון המלצות אבל לא ביקרנו בו (שווה לחפש בגוגל על המוזיאונים האלה אם אתם בעניין).
לסיכום כל היופי הזה, היתה לנו אחלה חופשה. ליון לדעתי לא ממש מוכרת בקרב התיירים הישראלים (למרות שיש בה קהילה יהודית לא קטנה בכלל) וממש שווה לבקר בה. השילוב של ליון עם אנסי וההרים שסביבה הוא שילוב מושלם של טבע ואורבני ואני ממש ממליץ עליו. אם הגעתם עד לכאן, בטח תרצו לדעת עוד על הטיולים שלי בארץ ובעולם - בואו לאינסטגרם שלי
תגובות