נתחיל מהכותרת ונרגיע לכם את השאלות. למה שמיניות? אורך המסלול הוא 7 ק"מ אז זו לא הסיבה. זה סתם כי המסלול שתכף תקראו עליו נראה כמו הספרה 8 במפה - הנה הלינק למסלול במפה תראו בעצמכם.
בסביבת הר מירון יש רשת שבילים מפוארת עם כל כך הרבה אופציות וקומבינציות נהדרות לטיולים שבד"כ לא מלאים במטיילים גם לא בחגים או בשבתות הכי עמוסות. כבר כתבתי על השבילים בסביבת פיסגת המירון, וגם על המסלול הנהדר בנחל נריה ונחל מורן.
אני מאוד אוהב את אזור המירון. הגובה מספיק גבוה כדי לספק אוויר נעים וקר (שלא לומר שלג בכמה ימים בחורף), הצמחיה ירוקה וטחובה עם המון עצי קטלב שאני אוהב במיוחד וגם הפריחה הייחודית לאזור אף פעם לא מאכזבת. אההה וגם הנוף, שכחתי מהנוף... בימים טובים תוכלו לראות מאזור המירון את הכנרת והחרמון באותו טיול וזה כבר אחלה בונוס.
המסלול הפעם הוא מסלול מעגלי למיטיבי לכת שאורכו 7 ק"מ והוא חבילה אחת של כמה סוגי הליכה באותו טיול. מצד אחד הליכה בערוץ נחל מירון עליון הטחוב ומלא בבולדרים, מצד שני אחו ירוק ופתוח ומצד שלישי צמחיה גלילית של יערות אלונים וקטלבים. העונה המומלצת למסלול היא החל מהחורף ועד סוף האביב מאחר וחלקים ממנו לא מוצלים.
אז איך הולכים?
תחילת וסוף המסלול בחניון הפיתול על הדרך שעולה לצפת מכיוון צומת חנניה, וכך גם לכתוב וויז.
מהחניון נתחיל ללכת במעלה עם סימון שבילים שביל ישראל משולב בכחול על דרך סלולה ונוחה במגמת עליה. במידה והגענו אחרי גשמים נחל מירון יזרום בקטע הזה אבל אל תצפו ליותר מדי. לאחר כחצי ק"מ פונה שביל ישראל שמאלה והסימון הכחול פניה חדה ימינה, נמשיך עם הכחול וניפרד בנתיים משביל ישראל. נעבור עוד בערך 300 מטר על הדרך הסלולה עד שנגיע לפניה שמאלה עם הסימון הכחול אל תוך ערוץ נחל מירון. מכאן צפויה לנו עליה של קילומטר שבמהלכה נטפס הפרש גבהיים של כ-200 מטרים - יעני במילים פשוטות, העליה לא קלה. השביל עובר בין עצי האלון מלאי הטחב ומפעם לפעם נצטרך לטפס בסולמות שמקובעים לסלעים בכמה מפלונים. חשוב להדגיש שאחרי גשמים חזקים חלקים מהקטע הזה חלקלקים וצריך מאוד להזהר לא להחליק.
בחורף תתכן זרימה קלה בערוץ ומצידי הערוץ תוכלו להבחין מפעם לפעם בנביעות מים מקומיות שפורצות מהסלעים בטפטוף נעים וממכר. בסוף העליה יפתח הנוף לאחו ירוק שבמרכזו עץ בודד מעל מבנה אבן. זהו עין זבד, מעיין שכבה שאמור להיות בית גידול לסלמנדרות בעונת החורף. לצערי בפעם האחרונה שביקרתי במקום המים היו מלאים בזבל וסלמדנרות כמובן לא היו. המעיין אמנם מאכזב אבל הנוף שיהיה מולכם מרהיב ויפה במיוחד בחורף כשהחרמון מתהדר בגלימה הלבנה שלו. זו נקודה מצויינת להפסקה מול הנוף ולהתרעננות אחרי העליה הקשה, בבקשה רק שמרו על המקום נקי. מכאן בעצם יש צומת שבילים, ואני אתאר את ההליכה כמו שאני עשיתי אותה והיא גם יותר הגיונית לדעתי מבחינת קושי אבל תרגישו חופשי לשחק עם הקומבינציה איך שבא לכם.
מעין זבד נפנה ימינה עם סימון שביל ישראל כשמולינו נראה את פסגת המירון. שביל ישראל יכניס אותנו שוב אל יער אלונים יפה כשבעונת החורף נוכל למצוא בו את אירוס הלבנון הכחול והיפה ושלל רומוליאות סגלוליות קטנות ועדינות. לקראת האביב יפרחו גם הסחלבים וגם כלניות. קצת אחרי ק"מ הליכה על שביל ישראל שוב צומת, אם נפנה ימינה נגיע בסוף לפסגת המירון אבל הפעם נפנה שמאלה ושוב שמאלה על הסימון הירוק. בחורף טוב ניתן למצוא במקום בריכה עונתית גדולה ובסמוך לה אנדרטה לזכרו של סמל צאלח טאפש ז"ל אשר קיבל צל"ש אלוף על מעשיו בקרב בלבנון שבו גם נהרג בשנת 1992.
השביל הירוק עובר בסמוך לאנדרטה והוא רחב ונוח להליכה. הקטע הזה מישורי יחסית ופתוח ואחרי כמה דקות הליכה מימין לנו שוב נוכל למצוא בריכת חורף עונתית מקסימה ומיוחדת. שוב נעבור בערך ק"מ של הליכה ושוב נגיע לפיצול - הפעם עם סימון כחול שבו נפנה שמאלה. נרד עם הסימון הכחול ונגיע שוב לאחו הירוק ולעין זבד.
הפעם נפנה ימינה עם שביל ישראל, ונרד על השלוחה בשביל צר ונוח. בשלב מסויים נגיע לעמוד אבן בולט שמכונה "כסא אליהו". אין לי מושג למה זה הכינוי כי הסלע ממש לא דומה לכיסא.... אבל שיהיה. בהמשך עוד נעבור לצד שרידי יישוב יהודי עתיק "חרבת שמע" ומהר מאוד נחזור אל שביל האספלט שבו הלכנו בתחילת הטיול כשהיינו יפים ורעננים, בו נפנה ימינה ונחזור לחניה.
טיפ של אלופים: אם נרד מהחניון על שביל ישראל, נחצה את הכביש בתעלה נגיע מהר מאוד לסדרת בריכות קטנות על נחל מירון שטוב לרחוץ בהן בקיץ או בימים חמים. עד כאן, אני מקווה שאהבתם את הטיול הפעם ואתם כמובן מוזמנים לעקוב אחרי באינסטגרם כדי לראות את הדיווחים שלי מהטיולים. אתם גם מוזמנים להרשם בראש העמוד כדי לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל.
Comments