קרב קצוות - שני מעיינות פחות מוכרים ברמת הגולן

אם אתם עוקבים אדוקים, אתם יודעים שלרמת הגולן יש יותר מפינה אחת חמה בלב שלי - יש אגף שלם.

לא מזמן כתבתי פוסט על שני מעיינות שווים ממש שממוקמים במרכז רמת הגולן. שניהם יחסית מוכרים ונגישים לכל אחד. הפעם אציע לכם להגיע לשני מעיינות קצת פחות מוכרים ברמת הגולן. מעיין אחד עין שוירח שמו, הוא הדרומי ביותר ברמת הגולן. השני - עין פית הוא הצפוני ביותר ברמת הגולן.

קרב קצוות.

כל אחד מהמעיינות במאפיינים שונים מהשני ולכל אחד את הייחוד והיופי שלו. לשניהם יש כמובן סיפור נהדר (כמעט כמו לכל מעיין ברמת הגולן) ואני מזמין אתכם לקרוא ולהחליט לאן בא לכם להגיע עם פק"ל קפה ולהנות ממים צוננים וטובים רוב השנה.

עין פית - המעיין במבנה העתיק

בכפר סורי עתיק והרוס שקיים עוד מהמאה ה-17 שוכן אחד המעיינות המיוחדים שיצא לכם לפגוש. בעבר גידלו תושבי הכפר טבק ועצי פרי וחיו את חייהם בנחת כשמולם נופי עמק החולה. במהלך מלחמת ששת הימים נהרס הכפר, והבוסתנים שבו נהרסו. בין שרידי הכפר העתיק אפשר למצוא מבנה אחד מסויים ובו נביעת מים צלולים וקרים. בסביבת המעיין במורד הזרם, תוכלו למצוא כמה זולות מוצלות לצד פכפוך המים.

עין פית - המעיין במבנה העתיק

המים במעיין לא עמוקים ומזמינים בעיקר לשבת בתוך המבנה העתיק ולהנות מהשקט והשלווה שבמקום המיוחד הזה. המקום מתאים לזוגות או משפחות קטנות שמעוניינות במקום מיוחד וקצת פחות המוני מהמעיינות המוכרים של רמת הגולן. וכמו שכבר כתבתי יש בסמוך למעיין המון פינות נעימות ומוצלות. אפשר גם להגיע למקום עם אוהל ולבלות שם לילה או שניים, רק בבקשה לא לעשות זאת סמוך למעיין כדי לאפשר לחיות להגיע בלילה לשתות ממימיו.

אחת הזולות לא רחוק מהמעיין לצד המים

לעיתים, בעיקר בקיץ סמוך למעיין ישנן לא מעט דבורים. כשביקרתי במקום בחודש ספטמבר 2020 היו דבורים אך אלו לא הציקו ולא הפריעו ולא היו קרובות ממש למעיין אלא יותר לצד מספר מאגרי מים עומדים מספר מטרים מהמעיין.

איך מגיעים? המעיין נמצא בתוך השטח בעליות ממפל סער לרמת הגולן. נכוון את הוויז ל"עין פית" וניסע לפי ההנחיות. בשלב מסויים נרד מהדרך הראשית לדרך משובשת וכאן כבר כל אחד והדאגה שלו לרכבו. אני הצלחתי עם סוזוקי סוויפט קטנה להגיע בערך 200 מטרים מהמעיין וללכת את השאר ברגל בדרך עפר לא מוצלת.

אם תרחמו ממש על הרכב שלכם ותרצו ללכת מהכביש הראשי עד למעיין, צפויה לכם הליכה של בערך קילומטר על דרך עפר חשופה לשמש. חשוב להדגיש - המעיין נמצא על גבול שטח אש, ולכן אין להמשיך פנימה אל תוך השטח מעבר למעיין עצמו במהלך אמצע השבוע, אין לחצות גדרות ואין להרים חפצים חשודים במידה ומוצאים כאלה.

עין שוירח - יוזמה של איש אחד, הפכה לפנינה מופלאה

לעין שוירח שנמצא ממש במורדותיה הדרומיים של רמת הגולן יש סיפור ישראלי יפה ונהדר.

"תהנה אך אל תשנה", כך כתוב על השלט המקבל את פני הבאים אל המעיין. השלט החצוב בסלע נחצב ע"י ירח פארן איש קיבוץ האון אשר שיפץ את המעיין בשנת 2000. במקור שימשה הבריכה את אנשי הדת הבהאית שגרו באזור בשנת 1944. עם השנים נהרסה הבריכה, נסתמה בעפר ואדמה והקסם נעלם.

יש מספיק מקום לכולם ליד הבריכה

בשנת 2000 עלה ירח פארן אל המקום שהכיר עוד משירותו הצבאי במטרה לשפצו ולהופכו חזרה לפנינת טבע פתוחה לכולם. בעבודת כפיים ניטעו עצים, נבנו חומות בטון לאגימת המים, ננעצו גדרות באדמה ע"מ למנוע מבקר להכנס אל הבריכה ולזהמה ולבסוף נחצבה כתובת האבן בכניסה למעיין.

הבריכה, אורכה כ-12 מטרים ורוחבה כ 1.5 ועומקה בערך מטר וחצי פלוס מינוס צופה אל נוף הכנרת ומתאימה לבילוי של שעה בכיף עם פק"ל קפה או ארוחה קלה.

כשהגעתי אל המקום בשעת אחר הצהריים מהבילים של תחילת ספטמבר שמעתי מרחוק מוזיקה מתנגנת ומיד עלה בי החשש שאולי נפלתי על קבוצת "פושטקים" שיהרסו לי את החוויה. כמה נרגעתי כששמעתי את שלמה ארצי שר את "ארץ חדשה" השיר האהוב עלי, וכמה חבר'ה צעירים בני המקום שבאו להנות מהמעיין בדיוק כמוני.

איך מגיעים? כעקרון, ניתן להגיע כמעט עד למעיין ברכבי 4X4 בלבד - נכניס בוויז "עין שוירח" וניסע לפי ההנחיות (נצמד לסימון שבילים ירוק מהירידה מכביש 98). אלו מכם בעלי רכב רגיל (כמוני) יסעו על פי ההנחיות בוויז עד לנקודה בה הכביש יהפוך לבלתי עביר לחלוטין לרכב - ליתר בטחון הנה לינק למפה עד לנקודה העבירה האחרונה לרכב פרטי ((והנה הנקודה בגוגל מאפס)- אל תעזו להתקדם משם ברכב, הדרך עבירה רק לרכבי 4X4. מהנקודה הזו נרד בירידה התלולה המסומנת ירוק עד לחניון עפר ולידו שלט המורה על הכיוון למעיין. נעלה בשביל צר שעביר רק ברגל ונזהה בערוץ עץ אקליפטוס בולט - שם נמצא המעיין.

השביל הצר מהחניה הסופית עד למעיין, ליד העץ

סה"כ צעידה מנקודת החניה לרכב רגיל עד למעיין בערך 700 מטרים לכיוון. חשוב לי לציין שהחזרה כוללת עליה קשה וחשופה לשמש. בשני המעיינות, יש להקפיד לא לעבור גדרות תיל מחשש לכניסה לשדות מוקשים.

אם אהבתם את הפוסט והגעתם עד לכאן, אני אשמח מאוד אם תעקבו אחרי גם באינסטגרם ותרשמו בראש העמוד לקבלת הפוסט הבא בבלוג ישירות למייל שלכם.